פסק-דין בתיק ע"א 20291-10-12

א. ההליך

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת הגב' רויטל באום) מתאריך 31.12.2012, בתיק א' 710630-07.

ב. הדיון בבית משפט קמא

2.       בכתב התביעה שהוגש מטעם המשיבה לבית משפט קמא, על דרך סדר הדין המקוצר, עתרה המשיבה לכך שהמערער יחויב לשלם לה סך 138,715 ש"ח. לטענת המשיבה בכתב התביעה, סכום זה היווה את יתרת החוב שחב לה המערער, בתורת מי שהחזיק בנכס, אשר זוהה על ידי המשיבה בכתב התביעה במספר 18013244004. כתב התביעה נוסח באופן לקוני ביותר, ולא פרט מה הם החיובים המרכיבים את הסכום הכולל ואת תקופות החיוב.

          לכתב התביעה צורף מסמך, בו צויינה יתרת חוב בגין שלושה נכסים גם יחד. ככל שהדברים אמורים בנכס שזוהה במספר הנ"ל, שלצד זיהוי "הספרתי" זוהה כ"עיר עתיקה 13 244", סכומי החוב הצטברו כדי סכום התביעה.

3.       המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, ובבקשתו הודה כי בעל הנכס, ששטחו 309.77 מ"ר. להגנתו מפני התביעה הוסיף המערער וטען שתי טענות, ושתיים אלה בלבד:

(א)     החל מחודש יוני 2002 ועד לחודש יוני 2003, הנכס היה סגור ולא בשימוש, ועל כן לא היה מקום לחייב את המערער לשלם ארנונה בגינו;

(ב)      החל מתאריך 1.6.2003 ועד לתאריך 30.5.2005 הנכס היה מושכר בשכירות משנה לעמותה בשם "אלמנג'ל".

המשיבה לא התגוננה מפני בקשת הרשות להתגונן, ועל כן ניתנה למערער הרשות להתגונן.

4.       לקראת שמיעת הראיות, הגישה המשיבה תצהיר עדות ראשית של מר מנחם ברנרד, המשמש כמנהל אגף הגביה בעירית עכו. בתצהיר זה פרט מר ברנרד את השתלשלות חובו של המערער לאורך הזמן, החל משנת 2000 ועד למועד הגשת התביעה (10.7.2007), וצרף לתצהירו המסמכים השונים הנוגעים לחוב של המערער.

5.       משהוגש תצהירו של מר ברנרד, טען המערער טענת התיישנות ביחס לחלק מהחוב, ועוד הוסיף ופרט שמותיהם של המחזיקים השונים בנכס לאורך הזמן, כמפורט להלן: